פרק ב"דיני ראיות" זימנו לנו אבטיחים מזן "סידלס", שגודלו בשטחי שותפות-הגד"ש (גידולי שדה) של הקיבוצים כפר עזה
ומפלסים. וזה סיפור המעשה: הגד"שניקים התקשרו בהסכם עם חברה שעיסוקה בגידול ירקות, בשיווקם ובביצוע עסקאות בתחום החקלאות. עיקר ההסכם הוא גידול אבטיחים, כאשר האחריות על הגידול מוטלת על החברה והיא נושאת בעלויותיו, ואילו האחריות לאספקת מים מתוקים להשקיה - מוטלת על שותפות הגד"ש.
לטענת החברה, נכשל הגידול באחת החלקות כתוצאה מהשקיית החלקה במים מליחים, בניגוד להסכם, במקום במים מתוקים. משכך, היא תובעת בבית משפט השלום בבאר-שבע, באמצעות עו"ד גוסטבו גרפונקל, סך 655,618 ש"ח, המהווה אובדן הכנסה שלטענתה נגרמה לה בגין הנזק לתנובת האבטיחים.
הגד"שניקים, באמצעות עו"ד צבי רויזן, דוחים את הטענות. "האפשרות להזרמת מים מליחים לחלקה קיימת בתיאוריה", הם אומרים, "אולם בפועל לא הוזרמו מים כאלה, ובמערכת ההשקיה... התקיימו אמצעי הגנה מספיקים למניעת הזרמת מים מליחים".
בבית המשפט הביאו הצדדים אגרונומים מומחים שניסו להסביר את הסיבות לנזק שנגרם לאבטיחים, והוצגו, כפי שמתאר השופט יעקב שפסר, "שתי עמדות קצה, שאינן יכולות להתיישב האחת עם רעותה".
השופט אומר כי נטל ההוכחה והשכנוע "מוטל על התובעת, בהיותה 'המוציא מחברו', ואם לא תצליח בכך - תידחה תביעתה".
ומהי "מידת ההוכחה" הדרושה במשפט אזרחי? השופט מסביר כי זו מצויה "בגבולות של הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו של מי שנושא בנטל ההוכחה, אך אם יש גרסאות נוגדות שמשקלן ברמת הוודאות זהה - יפעל הדבר לחובתו של הנושא בנטל השכנוע" (התובעת, במקרה זה).
השופט מוסיף כי "הוכחה" - אין פירושה שיוכח כי קיימת אפשרות, אף אם מבוארת היטב, שהנזק הוא תוצאת מעשה או מחדל של הנתבעת, אלא יש צורך להביא ראיות שיכריעו את הכף לטובת הגרסה המסתברת ביותר.
השופט בוחן את הראיות שהובאו, ואומר: "לא ניתן לקבוע בוודאות מה היה הגורם הבלעדי להיעדר השגשוג שאירע ליבול, ולא הוכח, ברמה הנדרשת, שהנזק הוא תוצאת מעשה או מחדל של הגד"שניקים. אם לא הוכיחה התובעת כי החלקה הושקתה במים מליחים", מוסיף השופט, "לא ניתן לקבוע כי עודף המלחים שנמצאו בעלי הצמחים, עליו העידו המומחים, הוא תוצאה של השקיה במים מליחים דווקא, ולא מדישון, למשל".
סוף דבר, השופט דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לגד"שניקים 20 אלף ש"ח, הוצאות המשפט.
